בשנים האחרונות, ובייחוד בתקופה הנוכחית רוויית המתחים, אנו עדים להחרפה בחיכוך שבין אזרחים המממשים את זכותם למחאה לבין כוחות המשטרה. במקום שיח מכבד והתנהלות מאוזנת, מתרבים המקרים של שימוש בכוח בלתי מידתי, הגבלות על חופש הביטוי, והתייחסות למפגינים כאל אויבים – במקום כאל אזרחים המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית.

לאחרונה, התפתחה מגמה מדאיגה של הכנסת יחידות מיוחדות – ובהן משמר הגבול והמשמר הלאומי – לפעילות שוטפת בערים, לרבות באירועי מחאה. יחידות אלה, שיועדו במקור לטיפול בפשיעה חמורה ובטרור, מופעלות כיום גם מול אזרחים במרחב האזרחי – מהלך שמעצים את תחושת האיום ומערער את האיזון העדין בין ביטחון לבין זכויות.

מערכת היחסים בין המשטרה לרשות המקומית היא יסוד מכריע לעיצוב מדיניות ביטחונית שתשקף ערכים דמוקרטיים וממלכתיים. עיקר הסמכות בתחום אכיפת החוק שמורה למשטרת ישראל, לצד סמכויות מקומיות להסדרת שמירה ואבטחה במרחב הציבורי ובמתקני הרשות. הרשויות גם מוסמכות לסייע למשטרה בשמירה על הסדר הציבורי ומניעת פגיעה ברכוש הרשות. חשוב לדעת, שבמקרים רבים קיימת תלות משמעותית של המשטרה ברשויות המקומיות בתקציבים, מבנים ותקנים, ועל כן הרשויות המקומיות חייבות להיות שותפות בקביעת מדיניות בתחומי ביטחון הפנים ובפרט בטיפול במחאות. 

כדי לצמצם את החיכוך השלילי בין המשטרה לתושבי הרשות ולטובת שמירה על הזכות הדמוקרטית לחופש מחאה חיוני לבסס שיתוף פעולה הדוק ומתמשך בין המשטרה לבין הרשויות המקומיות. כך תוכל המנהיגות המקומית להבטיח לתושביה שיטור מקצועי, הוגן ומכבד.

היכולת להשפיע על התנהלות כוחות האכיפה מתחילה הרבה קודם – בשגרה. יש חשיבות לבניית ערוצי תקשורת, נהלים מסודרים ואמון הדדי בין המנהיגות המקומית ותחנות המשטרה המקומיות. השקעה מוקדמת בבניית שגרות עבודה תשתלם בעתות מחאה או מתח, כשתידרש פעולה מהירה, מתואמת ואחראית – שתגן על הזכות למחאה לצד שמירה על הסדר הציבורי.

 פעולות נדרשות –

• גיבוש נהלים ברורים עם המשטרה להתנהלות באירועי מחאה.
• הקמת ערוצי תקשורת ישירים עם מפקדי התחנות.
• קיום שגרות עבודה קבועות (למשל, בוועדת ביטחון מקומית או ועדת אכיפה).
• דרישת נתונים שוטפים מהמשטרה על קריאות ועבירות.
• שיתוף הציבור בקביעת מדיניות הביטחון המקומית.
• וידוא נגישות השוטר הקהילתי לתושבים.
• פיקוח על פעילות האכיפה ודרישת דין וחשבון במקרה של חריגות מסמכות.

נבחרות ונבחרי ציבור יכולים לקדם מהלכים אלה בדרכים מגוונות, לצד עידוד ראש הרשות/מחזיק תיק הביטחון לקדמם ותמיכה במהלכים ברמה הציבורית.

בעת מחאות, למנהיגות המקומית – מראשי רשויות ועד חברי מועצה – תפקיד מרכזי בגישור בין גורמים ופיקוח על שמירת זכויות. היכרותם העמוקה עם המרקם החברתי המקומי, מעמדם הציבורי וקשריהם הישירים עם מפקדי תחנות ומארגני מחאות – מאפשרים להם לפעול בזמן אמת כדי למנוע הסלמה, לשמור על הסדר ולהגן על הזכויות הדמוקרטיות.

פעולות נדרשות – 

• הבעת עמדה ברורה ופומבית של הנהגת הרשות התומכת בזכות למחאה חופשית.
• לפני אירועי מחאה עם פוטנציאל לחיכוך נפיץ, חשוב ליצור קשר מקדים של חברי המועצה או מי מטעמם עם מארגני המחאות המקומיות ועם המשטרה לשם היערכות משותפת והכלת האירועים. 
• בשיח עם המשטרה לשאוף, שהאחריות לשמירה על הסדר הציבורי במהלך המחאות תופקד בידי שוטרים עם מדים כחולים מהתחנה המקומית המוכרים לקהילה. נרצה לצמצם הפעלת כוחות משמר הגבול והמשמר הלאומי ולמנוע הפעלה של כוחות שאינם מוסמכים לטיפול במחאות, כדוגמת פקחים עירוניים או מתנדבים.
• שהייה בשטח בעת מחאות, במיוחד באירועים מתוחים, ויידוע נציגי המשטרה בהימצאותכם בשטח לטובת סיוע. זמינות לתיווך במקרי חיכוך והתערבות במקרים של שימוש בכח מיותר או יחס לא הולם.
• הכרת נוהל הטיפול המשטרתי באירועי הפרות סדר. תיעוד חריגות מסמכות ובירורן מול גורמי הרשות והאכיפה לאחר האירועים כחלק ממעקב, למידה ושיפור.
• הכרת התנאים וההגבלות לרישוי הפגנה.

לסיכום,

המרחב המקומי הפך לחזית המרכזית בשמירה על ערכי הדמוקרטיה וביטחונם של תושבים מהקהילות השונות. בשעה שהאמון במערכות הלאומיות מתערער, דווקא המנהיגות המקומית יכולה לשמש עוגן של אחריות, מתינות והובלה.

שילוב בין מדיניות ביטחון שקולה, שיתוף פעולה עם גורמי האכיפה, וחיזוק החוסן הקהילתי – הוא המפתח למניעת הסלמה ולחיזוק תחושת הביטחון והשותפות. הדמוקרטיה הישראלית עומדת היום במבחן. הצעדים שיינקטו היום ברשויות המקומיות יקבעו לא רק את סדר היום המקומי – אלא את דמותה של החברה הישראלית כולה.